חלק מהמשפחות המעורבות בתביעה
משפחת
ליטל – את התביעה מובילה משפחתה של אביגייל ליטל, תלמידה בפטיסטית
שלמדה בכיתה ח', פעילה בפרויקטים של דו-קיום ערבי-יהודי, שהתגוררה עם הוריה
ומשפחתה בחיפה, כאשר נרצחה בפיגוע הטרור בקו האוטובוס 37 בחיפה ב-5 במרץ
2003. משפחת ליטל, משפחה נוצרית ציונית, הגיעה לישראל לפני 15 שנים ומאז
השתקעה בחיפה. החמאס, ארגון טרור איסלאמי, לקח אחריות על הפיגוע. אביגייל
נסעה באוטובוס בדרכה מבית-הספר לביתה כאשר מחבל מתאבד הפעיל את הפצצה אשר
הכילה רסיסי מתכת והרגה 17 בני אדם ופצעה 53. המחבל אף השאיר פתק המהלל את
פיגועי הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 במרכז הסחר העולמי בניו יורק.
משפחת אפלבאום – ד"ר דויד אפלבאום, מומחה הטראומה
הידוע
מהמרכז הרפואי שערי צדק, ובתו נאוה, אשר נרצחו כאשר מחבל מתאבד התפוצץ בקפה
הלל בירושלים. הפיגוע הרצחני התרחש ערב חתונתה של נאוה, ב-9 בספטמבר 2003.
החמאס לקחו אחריות על הפיגוע. ד"ר אפלבאום, אשר נולד והתחנך בארה"ב,
היה, כאשר נהרג, אחד הרופאים המבטיחים בישראל המתמחים ברפואת טראומה דחופה.
הוא עצמו עזר אישית לנפגעי טרור רבים בישראל, וטיפל בשרידי גופות של קורבנות
טרור רבים אשר נהרגו בישראל. בליל מותו שלו, ערב לפני החתונה המתוכננת של
בתו נאוה, יצאו הוא ובתו לטיול רגלי וישבו בקפה הלל בירושלים.
משפחת בקסטר – ג'ק בקסטר, יוצר סרטים אמריקני, עבד על סרט דוקומנטרי על הטרור, בשם Blues on the Beach, כאשר הוא עצמו נפצע קשה בהתקפת הטרור של ה-30 באפריל 2003 במייק'ס פלייס, בר תל-אביבי הממוקם ליד השגרירות האמריקנית. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. מועדון הלילה ממוקם ממש בצמוד לשגרירות האמריקנית בישראל ומבקרים בו תיירים רבים ואנשי סגל השגרירות. בפיגוע נהרגו שלושה בני אדם ונפצעו למעלה מחמישים. בקסטר היה במצב של תרדמת תוך שהוא נאחז בחיים במשך שלושה ימים בבית החולים איכילוב בתל אביב. כתוצאה מהפיגוע סובל עדיין ג'ק בקסטר מפגיעה מוחית, אובדן שמיעה, כוויות אשר גרמו להסרת העור מפניו ומזרועותיו, והוא משותק חלקית.
משפחת פרסון – מרק פרסון היה בן 31 במותו. ב-15 באוקטובר 2003 מרק פרסון ועוד שניים מעובדי חברת DynCorp, ביניהם ג'ון לינד הבן, לקחו חלק במשימת ליווי ביטחוני של דיפלומטים אמריקניים בדרכם לראיין מועמדים פלסטינים לקבלת מלגות Fulbright, כאשר הרכב שבו נסעו התפוצץ באמצעות מטען שהופעל מרחוק ליד צומת בית חנון בצפון עזה.
משפחת פריירמרק – ב-11 ביוני 2003 נסעה אריאלה פריירמרק באוטובוס מס' 14א בירושלים בדרכה לקורס בשפת הסימנים. אריאלה היא קלינאית תקשורת אשר עבדה עם ילדים מוגבלים. היא עזבה את ביתה כדי להשתתף בקורס. באותו זמן היתה אריאלה בת 26. בשעה 17:30, אדם הלבוש כמו יהודי חרדי עלה לאוטובוס אגד שמספרו 14א בתחנת שוק מחנה יהודה, וזמן קצר לאחר מכן, כאשר האוטובוס התקדם לעבר רח' דרך יפו, פוצץ את עצמו תוך שהוא מחריב את האוטובוס והורג 16 נוסעים. למעלה מ-100 בני אדם נפצעו בפיגוע, כולל עשרות הולכי רגל. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. משטרת ירושלים מסרה כי המחבל נשא על גופו מטען חבלה ענק שהכיל כמות ניכרת של רסיסי מתכת, אשר גרמו לפגיעות הקשות. אריאלה סבלה מפגיעות פיזיות, אישיות ונפשיות קשות כתוצאה מהפיצוץ.
משפחת הורוביץ – אלי נתן ודברה רות הורוביץ, בעל ואשה, היו בביתם ביום ששי, ה-7 במרץ 2003, וסעדו את ארוחת השבת כאשר מחבלים המחופשים לתלמידים חדרו לקריית ארבע וירו והרגו את השניים. החמאס לקח אחריות על הפיגוע.
משפחת קליימן – ב-24 במרץ 2002, אסתר קליימן, בת 23, היתה על אוטובוס מס' 468 בישראל, כאשר נורתה בליבה ונהרגה מאש מחבלים, אשר ארבו לאוטובוס על גשר לצד הדרך. גדודי חללי אל אקצה לקחו אחריות על הפיגוע.
משפחת מרגלית – אביתר מרגלית היה נער מתבגר בן 15 ב-11 ביוני 2002, שלמד בבית-ספר בישראל. הוא נפצע קשות כאשר התפוצץ מטען חבלה שהוטמן בשדה על-ידי מחבל. בעקבות כך בילה אביתר מספר חודשים בבית החולים כשהוא עובר תשעה ניתוחים לטיפול בפציעותיו וכוויותיו. מבצע פיגוע זה היה אדם שנשלח על-ידי כוח 17, המסונף לארגון הפתח של הרשות הפלשתינאית.
משפחת פם – ב-11 ביוני 2003 נסעה רבקה פם בת ה-16 באוטובוס קו 14א בירושלים. בסביבות השעה 17:30 עלה לאוטובוס מחבל הלבוש כמו יהודי חרדי בתחנת שוק מחנה יהודה, וזמן קצר לאחר מכן, כאשר האוטובוס התקדם לעבר רח' דרך יפו, פוצץ את עצמו תוך שהוא מחריב את האוטובוס והורג 16 נוסעים. למעלה מ-100 בני אדם נפצעו בפיגוע, כולל עשרות הולכי רגל. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. רבקה עובדת עם ילדים וחייה הצעירים השתנו ללא היכר בעקבות פציעתה בהתקפת טרור זו. רבקה אושפזה למספר ימים ביחידה לטיפול נמרץ כשהיא סובלת מכוויות, נזק לריאות, פציעה בעין, צלקות ואובדן שמיעה חמור, אשר דרשו ניתוחים וטיפולים רפואיים ממושכים.
משפחת נתנזון – תהילה נתנזון נהרגה, וחנה, מתניה, שושנה ויהודית נתנזון נפצעו בפיצוץ אוטובוס קו 2 בירושלים ב-19 באוגוסט 2003. החמאס לקח אחריות על הפיגוע.
משפחת רייניץ – מרדכי רייניץ ושני בניו, יששכר דב ומנדי, היו באוטובוס קו 2 בירושלים ב-19 באוגוסט 2003, כאשר מחבל מתאבד הפעיל מטען חבלה ופוצץ את האוטובוס. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. מרדכי ויששכר דב נהרגו שניהם ומנדי נפצע בפיגוע.
משפחת ריכטר – ב-19 באוגוסט 2003, מרים לאה ריכטר (9), דודתה גולדי זרקובסקי ושני ילדיה של גולדי היו על אוטובוס קו 2 בדרכו לכותל המערבי בירושלים, כאשר מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס וגרם לפציעתה של מרים לאה. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. כתוצאה מהפיצוץ ננעצו רסיסים בעינה, צווארה וחזה של מרים לאה. בניתוח שעברה הוצאו הרסיסים מגופה למעט הרסיס שנכנס לחזה, איתו תחיה מרים לאה את שארית חייה.
משפחת טרטנר – ב-24 בספטמבר 2004, תפארת טרטנר נהרגה בביתה שבנוה דקלים מפגיעת מרגמה שנורתה על-ידי מחבלים מרצועת עזה הסמוכה. רצח זה נעשה יום לפני יום כיפור. טרם מותה עבדה תפארת עם קשישים ועם מוגבלים.
משפחת זרקובסקי - גולדי זרקובסקי ובנה אלי זרקובסקי נהרגו
בפיצוץ אוטובוס קו 2 בירושלים ב-19 באוגוסט 2003. הם היו אזרחי ארה"ב
ותושבי מדינת ניו יורק. החמאס לקח אחריות על הפיגוע. חייו של מנדל זרקובסקי
השתנו מן הקצה. הוא עתה המפרנס והמטפל היחיד לשבעת הילדים שנותרו בבית, כולל
בישול, ניקיון, תורים לרופאים וכל שאר הדברים הכרוכים בטיפול בילדים, כמו
גם עזרה בהתמודדות עם אובדן של אם ואח. מלכי היתה בדירתה כאשר אחיינה התקשר
וסיפר לה על הפיגוע.